למה אנו מכניסים את נורות האמבטיה שלנו ל”מבחן עמידות ברמת לחות גבוהה”
בואו נהיה כנים: חדרי האמבטיה הם סיוט עבור מוצרים אלקטרוניים. יש שם אדי מים רבים, שינויים קיצוניים בטמפרטורה, ואדי מים בכל מקום.
אם הצינור העשוי קוורץ אינו אטום לחלוטין, או שהאלקטרודות אינן עמידות מספיק, הנורה תתקלקל תוך כמה שבועות. אף אחד לא רוצה את זה – קשה מאוד להחליף את הנורה, וזה גורם למוצר להיראות זול. לכן אנו מבצעים מבחני עמידות ברמת לחות גבוהה. בעצם, אנו מנסים להרוס את הנורות במעבדה, כדי שהן לא יתקלקלו בחדר האמבטיה של הלקוחות.
המאבק בלחות
המים הם האויב העיקרי כאן. כשאדי המים חודרים לבין הזכוכית העשויה קוורץ והחלקים המתכתיים, דברים נהיים קשים. זה גורם לחמצון, שיוצר “חסם” לזרם החשמלי.
הנורה לא תישחק בהדרגה – היא תתפוצץ.
כדי למנוע זאת, אנו מכניסים את הנורות לתאים עם רמת לחות גבוהה, ומשאירים אותן שם. אנו מאיצים את תהליך החמצון. אם סדרה מסוימת של נורות נכשלת, אנו חוזרים לשלב העיצוב ובודקים את איכות האטימה ואת טוהר הקוורץ.
התמודדות עם המגעים החשמליים
זה לא קשור רק לזכוכית. המגעים החשמליים גם הם סובלים מהלחות. בחדר לח, תהליך של קורוזיה חשמלית מתחיל לפגוע בחיבורים.
כדי למנוע זאת, אנו מחזירים את הנורות שוב ושוב למצבים של לחות גבוהה ויבשות. זה תהליך קשה, אך הוא מאפשר לנו לחקות שנים של שימוש בחדר האמבטיה תוך כמה ימים בלבד. אנו רוצים לוודא שהחיבורים יישארו חזקים, ושלא יהיה ניצוץ או קצר חשמלי עם הזמן.
בדיקה מהירה של המציאות
העובדה היא שאף אטימה אינה 100% יציבה.
המבחנים שלנו מסייעים לזהות את הנורות הפגומות, אך עדיין יש צורך במערכת אטימה טובה כדי למנוע את חדירת המים. אם נשים את הנורות בחדר עם לחות גבוהה ללא אוורור, הן יתקלקלו מהר יותר – לא משנה כמה נבדוק אותן.
אנו מספקים את החלקים הדרושים כדי להתמודד עם הלחות, אך הסביבה בה הנורות נמצאות קובעת כמה זמן הן יחזיקו. עם זאת, אנו מעדיפים שהנורות יתקלקלו אצלנו, ולא בבית הלקוחות שלנו.